קוראים לי איל ואני גר בירושלים, נשוי למטי ואבא לתומר, עפרי ורון. אני בעל רשת מועדוני כושר גדולה, ובעבר עסקתי בפרסום ובניהול קמפיינים ציבוריים ופוליטיים. אבל יש משהו אחד שמלווה אותי הרבה יותר זמן מכל תפקיד או מקצוע: הקשר שלי לכלבים.

האהבה הזו התחילה מוקדם מאוד ובצורה קצת מפתיעה. כשהייתי בערך בן שלוש, דווקא פחדתי מכלבים. ההורים שלי החליטו להביא כלב הביתה, מתוך מחשבה שזה יעזור לי להתמודד עם הפחד. בדיעבד, זו הייתה אחת המתנות הגדולות שקיבלתי בחיים. מהר מאוד הפחד התחלף בחברות, ובהבנה שיש בעולם יצור שמסתכל עליך בעיניים טובות, בלי שיפוט, ופשוט נמצא איתך. מאז, כלבים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

​

את הספר “סיפורים לכלב לפני השינה” התחלתי לכתוב לפני שנים רבות לכלב שלי, ארתור. זה התחיל כמו דבר אינטימי לגמרי, סיפורים קטנים לפני השינה, רגעים של שקט בסוף יום, מילים שנכתבו מתוך קשר אמיתי. עם הזמן הצטבר כתב יד, אבל הוא נשאר לא גמור והמתין בצד לא מעט שנים.

החיים, כמו החיים, הביאו איתם תקופה מטלטלת. במלחמת “חרבות ברזל”, כשהילדים שלי היו במלחמה, ומסביב היה הרבה לחץ והרבה חדשות, מצאתי את עצמי חוזר לכתב היד הזה. דווקא אז הבנתי שיש בו משהו שמחזיק אותי. הכתיבה הפכה למפלט ומקום לנשום, להירגע, לשים לרגע בצד את הרעש, ולהתמקד במשהו נקי וטוב.

​

הספר הזה הוא מבחינתי הצדעה למערכת היחסים המיוחדת שבין בני אדם לכלבים. יש לכלבים יכולת מופלאה להיות מלווים ותומכים. לא עם מילים גדולות, אלא עם נוכחות. הם יודעים להרגיש אותנו, להקל עלינו, ולהעשיר את החיים שלנו בדרכים שקשה להסביר למי שלא חווה את זה.